כמה הסכמה צריך בפינוי בינוי? התשובה הקצרה היא: אין מספר אחד שמתאים לכל מצב.
המספר שרבים מכירים כיום הוא 66% – או, בניסוח המדויק יותר, שני שלישים מבעלי הדירות לפי המבחנים שקובע החוק. לצד המספר הזה עדיין מסתובב ברשת המספר 80%, משום שזה היה הרוב שנדרש בעבר. אלא שהחוק תוקן בשנת 2021 והרף הופחת. לכן, אם אומרים לכם כיום ש"חייבים 80% כדי שיהיה פינוי־בינוי", חשוב לבדוק על איזה שלב ועל איזה דין מדברים.
יש גם שיעורים אחרים למטרות אחרות. למשל, בעלי דירות המבקשים למנות שמאי פינוי־בינוי מטעם הרשות לצורך בחינת כדאיות העסקה זקוקים להסכמה של 40% מבעלי הדירות במקבץ.
לכן השאלה הנכונה אינה רק "כמה אחוזים חתמו?", אלא מה רוצים לעשות באמצעות אותן חתימות, ואיך בנוי המתחם.
מה קובע החוק בפועל: מהו רוב מיוחס בפינוי בינוי?
החוק המרכזי הוא חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו–2006. החוק תקף, ושמו הקודם היה חוק פינוי ובינוי (פיצויים). לפי מאגר החקיקה הלאומי של הכנסת, תיקונו האחרון של החוק הרשום במאגר פורסם ביוני 2023.
בתמצית, ההגדרה העדכנית של רוב מיוחס פינוי בינוי בנויה מכמה תנאים מצטברים. החוק דורש, בין היתר:
"שני שלישים לפחות מהדירות שבמקבץ"
ובמקביל נבחנת התמיכה בכל בית משותף במקבץ: לפחות שלוש חמישיות מן הדירות, וכן יותר ממחצית מן הרכוש המשותף הצמוד לדירות המסכימים. תיקון 2021 הפחית את הדרישה לעומת המצב הקודם, שבו נדרשו 80% במקבץ, 66% בבניין ו־75% מן הרכוש המשותף במקבץ.
כלומר, 66% במתחם אינם עומדים לבדם. בפרויקט הכולל מספר בניינים אי אפשר בהכרח "לפצות" על בניין שבו כמעט אין הסכמה באמצעות רוב גדול מאוד בבניין אחר.
בבניינים קטנים בני ארבע או חמש דירות קיים מנגנון מיוחד: לצד הרוב במקבץ נדרשת הסכמת בעלי שלוש דירות לפחות באותו בניין, יותר משני בעלי דירות, וכן למעלה ממחצית מן הרכוש המשותף.
כמה רוב צריך בפינוי בינוי? טבלת תרחישים
| תרחיש | אחוז דירות נדרש | תנאי נוסף | מקור משפטי |
|---|---|---|---|
| מתחם/מקבץ פינוי־בינוי | לפחות 66.67% מהדירות במקבץ | בכל בית משותף: לפחות 60% מהדירות ויותר מ־50% מהרכוש המשותף | הגדרת "רוב מיוחס" בחוק פינוי ובינוי |
| בית משותף בתוך מקבץ | לפחות 60% מהדירות באותו בית | יותר ממחצית מהרכוש המשותף; ובמקביל חייב להתקיים גם רף שני השלישים במקבץ כולו | הגדרת "רוב מיוחס" בחוק |
| בניין בן 4–5 דירות | לפחות 3 דירות | יותר משני בעלי דירות בבניין, מעל 50% מהרכוש המשותף, וכן עמידה ברוב במקבץ | הוראות הרוב לבניינים קטנים |
| בקשה לקביעת כדאיות כלכלית באמצעות שמאי פינוי־בינוי | 40% מבעלי הדירות במקבץ | יש לצרף את המסמכים וההסכמות הנדרשים לבקשת המינוי | שירות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית |
| 80% | אינו הרף הנוכחי לתביעת דייר מסרב בפינוי־בינוי | זה היה הרף במקבץ לפני תיקון 2021 | תיקון חוק ההסדרים 2021 |
הטבלה ממחישה מדוע התשובה "צריך 66%" עלולה להיות חלקית. בפרויקט של כמה בתים משותפים צריך לבצע את הספירה גם ברמת המקבץ וגם בכל בית. מעבר לכך, חלקו של כל בעל דירה ברכוש המשותף עשוי להשפיע על התוצאה.
חשוב גם להבחין בין רוב שמאפשר להפעיל מנגנון משפטי מול מיעוט מתנגד לבין חתימות שמאפשרות בפועל להגיע להריסה, מימון וביצוע. השגת הרוב המיוחס אינה הופכת באופן אוטומטי את כל בעלי הדירות לצדדים חתומים לעסקה.
רוב נדרש בפינוי בינוי מול תמ"א 38: האם עדיין צריך 80%?
הבלבול בין פינוי־בינוי לבין תמא 38 אחוז הסכמה נובע בין היתר מכך שבעבר גם במסלול הריסה ובנייה לפי תמ"א 38 היה מוכר רף של 80%.
גם כאן הדין השתנה. בתיקון משנת 2023 הופחת הרוב הנדרש במסלול הריסה ובנייה מחדש לשני שלישים מהדירות, כאשר שני שלישים מן הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.
בנוסף, תמ"א 38 כתוכנית מתאר ארצית כבר אינה מסלול תכנוני חדש ברוב הארץ, ולאחר תקופות הארכה שונות עברו רשויות רבות לתוכניות התחדשות בניינית מקומיות. לכן כשבודקים כיום פרויקט שהיה מכונה בעבר "תמ"א 38", חשוב לבדוק מהי התוכנית התכנונית שחלה בפועל ולא להסתמך רק על שם המסלול הישן.
מה קורה אם לא מגיעים לרוב הנדרש?
אם לא מתקיים הרוב המיוחס שנדרש בחוק, לא ניתן להשתמש במנגנון שבסעיף 2 לחוק כלפי בעל דירה שמסרב לעסקה.
אם הרוב כן הושג, סעיף 2 מאפשר בנסיבות המתאימות לפנות לבית המשפט ביחס לבעל דירה המסרב סירוב בלתי סביר או מתנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים. עם זאת, עצם קיומו של רוב אינו מוכיח שההתנגדות אינה מוצדקת. החוק מכיר, בין היתר, בשאלות של כדאיות כלכלית, בטוחות, נסיבות אישיות והגנות לאוכלוסיות מסוימות.
לכן לא נכון לראות בבעל דירה שלא חתם מיד "דייר סרבן". יש הבדל בין התנגדות עניינית שדורשת בירור לבין סירוב בלתי סביר במובן המשפטי.
להרחבה מומלץ לפנות למאמר חוק התחדשות עירונית דייר סרבן, שעוסק בנפרד במבחני הסירוב ובסעדים האפשריים.
איך סופרים בפועל: טופס הסכמה, ייפוי כוח ושוכרים מול בעלי דירות
גם כשברור מהו האחוז הנדרש, נשארת שאלה מעשית: מי בכלל נספר?
נקודת המוצא היא שהחוק עוסק בבעלי הדירות ובזכויות הקנייניות שלהם – לא במספר האנשים שמתגוררים בבניין. לכן שוכר שמתגורר בדירה אינו מחליף את בעל הזכויות לצורך הסכמה לעסקת פינוי־בינוי. גם בדירה שבבעלות כמה אנשים יש לבדוק כיצד רשומות הזכויות ומי מוסמך לחתום בשם הבעלים.
"טופס החתמת דיירים פינוי בינוי" אינו צריך להיבחן רק לפי מספר החתימות המופיעות בתחתיתו. חשוב לברר על מה בדיוק חתמו: האם מדובר בהבעת עניין בלתי מחייבת, הסכם ארגון, ייפוי כוח או עסקת פינוי־בינוי מחייבת.
גם ייפוי כוח אינו "עוד חתימה". יש לבדוק מי העניק אותו, למי, לאיזו מטרה ובאיזה היקף. בהליך של בקשה למינוי שמאי, לדוגמה, הרשות מאפשרת לצרף ייפוי כוח בכפוף לדרישות המפורטות בשירות הרשמי.
לכן ספירת חתימות טובה מתחילה בנסח זכויות עדכני וברשימה מסודרת של בעלי הדירות – ורק לאחר מכן עוברת לטפסי ההסכמה.
למה כדאי ליווי משפטי כבר בשלב איסוף ההסכמות?
שלב ההחתמה נראה לעיתים טכני, אבל טעות בו יכולה להתגלות דווקא שנים מאוחר יותר.
חתימה של מי שאינו בעל הזכות, ייפוי כוח שאינו מתאים לפעולה המבוקשת, התעלמות מבעלות משותפת או חישוב שגוי של חלקי הרכוש המשותף עלולים ליצור פער בין "אחוז ההסכמה" שמוצג לדיירים לבין הרוב המשפטי שקיים בפועל.
עבור בעלי הדירות זהו סיכון ממשי: מתחם יכול להשקיע זמן רב במשא ומתן ובתכנון, ורק כאשר נדרש להסתמך על הרוב המיוחס מתברר שהספירה הראשונית לא הייתה מדויקת.
ליווי משפטי בשלב הזה אינו צריך להסתכם ב"איסוף חתימות". המטרה היא לוודא שהדיירים מבינים איזה מסמך מונח לפניהם, שהחתימות מיוחסות לבעלי הזכויות הנכונים, ושנשמר תיעוד שמאפשר לדעת בכל נקודת זמן מה מצב ההסכמות האמיתי.
מה חשוב לבעלי הדירות לזכור?
כשאתם שומעים ש"הגענו ל־66%" או ש"חסרים לנו עוד שני אחוזים", אל תסתפקו במספר.
כדאי לברר באיזו רמה הוא חושב: האם שני השלישים הושגו במקבץ כולו? האם בכל אחד מהבתים המשותפים יש לפחות שלוש חמישיות? האם מתקיימת גם דרישת הרכוש המשותף? האם החותמים הם בעלי הזכויות? ומה מטרת הרוב שאותו מבקשים להשיג?
הורדת הרוב מ־80% לשני שלישים הקלה על קידום פרויקטים, אבל היא לא ביטלה את זכויות המיעוט. להפך: ככל שניתן לקדם הליכים גם ללא הסכמה מלאה, עולה החשיבות של שקיפות, בדיקת התמורות ומתן אפשרות אמיתית לבעלי הדירות להבין את העסקה לפני שהם חותמים.
המידע במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני, שכן אופן חישוב הרוב עשוי להשתנות בהתאם למבנה הזכויות ולנסיבות הפרויקט.
שאלות נפוצות על רוב נדרש בפינוי בינוי
האם 66% מספיק בפינוי בינוי?
לא תמיד בפני עצמו. נדרשים לפחות שני שלישים מהדירות במקבץ, ובמקביל לפחות שלוש חמישיות מהדירות בכל בית משותף ויותר ממחצית מהרכוש המשותף בכל בית, בכפוף לחריגים שבחוק.
האם עדיין צריך 80% הסכמה לפינוי בינוי?
לא כרף הנוכחי להפעלת מנגנון הדייר המסרב. הרף במקבץ הופחת מ־80% לשני שלישים בתיקון 2021.
מה ההבדל בין רוב רגיל לרוב מיוחס?
רוב רגיל הוא בדרך כלל יותר ממחצית. "רוב מיוחס" הוא רף גבוה ומוגדר שהחוק דורש לפעולה מסוימת. בפינוי־בינוי מדובר במספר מבחנים מצטברים ברמת המקבץ, הבית המשותף והרכוש המשותף.
האם שוכר יכול להצביע בעד פינוי בינוי?
ככלל, הספירה הרלוונטית לעסקת פינוי־בינוי היא של בעלי הזכויות בדירות. מגורים בדירה כשוכר אינם כשלעצמם מקנים את זכות הבעלים להתקשר בעסקה.
כמה בעלי דירות צריכים להסכים כדי לבקש שמאי פינוי בינוי?
לפי שירות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, נדרשת הסכמה של 40% מבעלי הדירות במקבץ לצורך הגשת בקשה למינוי שמאי שיבחן את כדאיות העסקה.





